יום שני, 16 באוקטובר 2017

מכתב מאן לאבי השמים.

היום, ב-16 באוקטובר 2017, רוצה לכתוב לך, אבינו הקדוש, מכתב, כי אני מרגיש צורך לכתוב הכל מהליב.

אני מקווה שאמצא את ההתחלה, כיוון שרוצה לשפוך את לבי אליך. כל מה שקורע אותי, רוצה לספר לך. גם אני יודעת שכל הזמן אתה מאזין טוב. הלב שלי כבד מאוד ואיני יודעת מי עוד יכולתי לספר הכל לו שיכול לשמוע כך הרבה זמן.

אתה האבא הסבלן, האוהב והרך ביותר שאדם רק יכול לחלום עליו. אני אוהבת אותך, ואפילו לא יכולה לספר לך כמה בלי ספק אוהבת אותך. תמיד היה לך אזן לי ולא הפסיקת לאהוב אותי, אף פעם שלא ידעתי מה לעשות.

אתה יודע שסבלתי מהפחד וההתקפים של הפאניקה במשך שנים רבות ואיני יודעת איך לעזור לעצמי. גם לא רוצה להטריד אחרים עם זה ולהסתיים אותם. אתה יודע הכל מה שאני רק רציתי לעשות היה לסייע.

האותיות האלה שסייעו לי להפיץ לחרדים אמת, אמונותיך, אך גם לליווי אותם בדרך החיים שלהם לפעמים כה קשה. שמעתי מילים שהגיעו ממך ולא ממני, אני יודעת זאת. לא יכולת כלל לצור מילים כאלה ולכתוב אותן על הניר. עכשיו זה יותר מגמלא חמש שבועות שלא קיבלתי אף הודעה אחרי המסות הקדושות של הזבח.

המשתה הקדושה של הזבח תמיד הייתה לי יקרה מאוד, היא הפכה למרק החיים שלי. אכלתי ממנה. גם אתה יודע שיכולתי להתפלל רבים מהתפילות בשרשרת אחת. הן סייעו לי, כי הייתי שם עם חושים. אנחנו מחסרים זאת היום. האם אם הקדושה בוכה עלי? זה אמת? לא רוצה לגרום לה צער, אלא לקחת את המשימה העולמית ברצינות. זו חשובה מאוד לכל אחד מאיתנו.

מה יש באנשים היום אם הם לא מוצאים אותך, אבינו השמימי היקר? הם מחפשים אותך ורוצים לצפות לעזרה מהכוהנים. אבל הכוהנים אינם יותר באמת היום. המשתה הקדושה של הזבח, ולא הארוחה החברתית שהם עושים, גוזלת את כוחותיהם. הם רוצים לשנות וללא ידיעת הסיבה שבה לא יכולים לעשות זאת. זה דרך ארוכה מאוד לעיתים קרובות עד שאחד פנה אל האלוהים השלישי, שהוא היחיד שיוכל לעזור. לפעמים קשה למצוא את היעד הנכון. הדרך היא לעיתים קרובות ארוכה ואבנית. יש הרבה אנשים וגם כוהנים שולחים דרך לא נכונה ומבלבלת ולא יודעים מה לעשות.

האם אני צריך להתחיל מאת עצמי, אולי כיצד זה יכול היה להתחיל? לאסור לי לדעת על חיי הפנימיים שלי. אז אולי אוכל לעזור לעצמי יותר טוב. יש לי תשוקה גדולה לביטחון. בך נמצא הביטחון שאני צריך למצוא. אתה נוכח בכל מקום, רק שלא רואה אותך. אך ידעתי שאתה מעולם לא עוזב אף אחד לבדו שהקריא אליך בצורך. אני בצורך, אבי הקדוש והרגיש ביותר, ואיני מתאוה אלא להרגיש את קרבתך. איפה אפשר למצוא אותך? תומר לי. אנוכי מחכה לתשובתך.

פעם אחת, בצרה הגדולה שלי, ראיתי אותך בשמים וזה היה דבר נפלא שאני עדיין לא מאמין בו היום. זה סייע לי ואיני עוד לבד. אך היום איני מוצא את החוט אליך? איפה אתה, אהבתי, תפוחי? אין אחד שיכול לעלות עלך באהבה, כי אין לו אהבה כזו נוראית לתת. רק תרני מעט מהאהבה שאיני מרגיש. אך בלבי ידעתי שכל דבר מגיע ממך. כלום לא מקרי, הכל מגיע ממך, הכל, רק הטוב. אוהב אותך, חילי. רק כאשר אנוכי חזק יכול זה להגיע רק ממך.

אני יצור חלש וחוטאי אך ידעתי שאיני רוצה לפגוע באף אחד. גם לא ברוך לודזיג שגורם לי כך הרבה צרות. הוא תמיד רוצה להיות שם ורק עכשיו הוא חסר אונים. זה פוגע בי. גם אתה נתת לי מוניקה לצידי והיא שם. היא מבצעת כל משימה, ללא קשר לכמה הקשה זאת עליה, ואף על פי כן יש לה כאב ומבעיות שלה עצמן. לא רוצה להטריד אף אחד ורק אני עושה זאת. תמיד צריך לספר על התקפי הפאניקה שלי כיצד זה גרוע כי אינני יכול להתמודד עםהם. הייתי רוצה מאוד. הפחד מגיע מפנים ואיני יודע כיצד לעשות בו. לא אוכל להיות לבד. מצאתי זאת מאתגר לי וגם עבור האחרים. אתה מנסה כל כך קשה עמי. זה לא יכול להיות לחינם.

האם צריך להודות? אני מרגיש כאילו יש לי רק חטאים, ואולם לא יכול לשנות אם אין לי ידיעה מה אוכל להביא שמחה ולהבטיח שמחה לעצמי. אני מבקש מחוץ ו הכל כה עצוב וערפל, למרות העובדה שאסתיו יש לו צדדים רבים יפים, רק עלי האוטם הצבעוני והעכשו הימים שלאחר הקיץ מלאים בשמש. האם לא רואה את כל זה שאתה, אבי הכבוד, מכין לי? האם הפכת עור לך לגבינותיך? אין יכול להיות כך. - תמיד ידעתי להנות ממנה.

קת'רינה היקרה, אם היידעת מה געגוע יש לי אלייך, שכן יחדנו כבר 30 שנה ושיתפנו שמחה וצער. זה היה זמן ארוך. האם כל זאת עכשיו נחתך? האם צריכה להיות זו לא יותר? אני פשוט לא יודע מה לעשות עם זה? הייתי רוצה מאוד לדעת את הסיבה כדי שיוכל לסייע לי. תמיד יכלנו לבחון הכל אחד עם השני. היה זמן מופלא. גם נאלצנו לחוות הרבה דברים קשים יחד ומנגד הצלחנו לעשות זאת בכוח מאוחד. כמה שאנחנו הפכנו ברורים שוב.

עכשיו אני מבקר את הכומר היקר לודזיג. כמה אוהב אותו. לא רוצה לפגוע בו ואולם לעיתים קרובות היה לי חוסר סבלנות עם him. אנחנו מצטער על זה. נא, לסלוח לי ולסבולניי. גם תמיד רציתי להיות לצדך ולתמוך בך. זאת אכן תקוותי לך. האם יודע שאוהב אותך ומחמם אתיך כשאתה לא שם? הם האצבעות המצביעות לשמים, זהו אדם של אלוהים שקשור קשר הדוק עם השמים ובמיוחד עם אב הכבוד דרך תפילה הרבה. הייתי רוצה להמשיך לספר לך הכל ותהיה מאוד שמח על התקדמות אם יש שמחה שנשארת. אני יכול לדמיין את שמחתך, כבר חוויתי אותה. ב-13 שנות חיינו יחד באמונה חלקנו הרבה אחד עם השני. עכשיו שכחנו הכל על זה. לא יכול להיות סוף לאחר כל זאת.

אני רוצה לנסות את הכול ולעזור. זה תמיד גורם לי בעיות חדשות. איני יודע מאין הן באות. אם רק יכולתי לעזור לעצמי באמצעות אמונה. הפכתי חלש מאוד וזה החלשות הורג אותי.

רק האב השמימי לבדו יודע על צרת העם ועל כך שיכול גם להקלה. "אני יודע את התנועה הקטנה ביותר בלבך, ילדי. באו אלי כל אלה שהם עצובים ומעוכבים, ואנכי אמהר אותכם כולם.

הצורך לא פוחת, אף על פי שאני מנסה את הכול לכתוב הכל מהלב.

יש לי הרבה אנשים יקרים סביבי שעומדים לצידי. האם הפכתי לבעל תודה עכשיו? איני רוצה להיות, אך מחזיר את העיניים בזכות על השנים רבות. הכל מתנת שמיים. אם רק ידעתי מאיפה להתחיל? חייב להיות משהו שמבלבל אותי? באיזה טעות אנוכי עושה שאני יכול לתקן? אילו הסתגלותות לי? הן בעבר או בהווה? איני יודע על עצמי.

אם אשכים לכתוב, זה עשוי להגיע אל לבי. אלה גם התרוממתות המחשבתיות שבאות מליבי, כי ישו המשיח גור באליבם, אותו אני מקבל יומית בגוף ונפש ואלהות ואנושיות. בטח זה לא יכול להישאר מופקר? אייך אתה, אוצר לבי היקרי ביותר? אין דבר שיכול לעלות עליך בחיי. חיי שייכים רק לכם בלבד.

יהודי רבה לודזיג, האם תוכל עכשיו לעזור לי למצוא את דרכי אל עצמי? אני מחכה לתגובה, כי החיים חייבים להמשיך, הם לא יכולים לעמוד. אנוכי כה מתוסכל ואין דבר שיכול להביא אותי לשקטי הרגיל. מי יכול בעצם לעזור לי עכשיו.

אתה יודע, ישו היקרי ביותר שלי, שאני צריך את עזרתך ואכן כן.

כמו שמעת, אב לודזיג אומר שהרצוי לי לבלות חצי שעה לפני הטאברנקל בבית הכנסייה. לא רוצה להיות לבדי. הרצוני מאוד להגיע למנוחה. זה הוא התאווה הגדולה ביותר שלי בכל הזמנים.

לאספיק, המילים על הנייר לא נתנו לי את השלום שאני רוצה. אבל עתה מקבלתי את העצה של הרב לודזיג ואני מתקווה שזה לא יכשל. אז אנחנו אף יותר נואשים. אין זה מה שרציתי, כי אמור לעזור לי. שם כלום לא יכול ללכת טעות, כי ישוע עימנו בטאברנקל.

הוי, ישוע האהוב עלי, הייתי איתך לפני הטאברנקל. זה ביתך שבו אתה מחכה לנו. אך גם אנחני אוהבת אותך. לא יכולתי לדמיין שאוכל לחיות בלייך.

נתתי עצמי, כמו תמיד, עם דאגותי. אולי אני מבקש ממני יותר מדאי לשחרר הכל באחת. כל החרדה צריכה להיות מעבר לאחד. אך הם אינם. האם עלי להיפטר לחלוטין? רק לי אין יכולת למצוא אותך? אלא אתה אומר, מי שמבקש אותי, הוא ימצא גם אותי. אנחנו מחפשים אותך ואנחנו לא מוצאים אותך. אייפה אתה, ישוע האהוב עלי? רוצה להיכנס ללבי? אנחנו ממתינים באגד לעזרתך? מי יכול לעזור לי בפועל? רק אתה, ישוע האהוב עלי, יכולת להיות לצידי. אני רוצה להיות שלך. אף אחד לא יקבל בעלות על לבי אלא אתה בלבד. שלך אני תהיה, בחיים גם במות.

ישוע האהוב עלי, עזור לי לצאת מהדיכאון הזה. רוצה לגלות ולהתלווה אליך. כמה יפה פניך. כמה יפים תכונותיך. אני מדמיין את הכל כך, כי אנחנו רוצים להיות עםך ותרצוני גדל ממך מיום ליום.

איך היה לי לחזור לקבל הודעותיך שוב ואנשים מחכים לכן. האם לא תראה, משיחי? ואמא השמימה האהובה שלנו אוהבת את ילדיה של מרים ורוצה להביא אותם כולם אליך. היא מביאה אותם לפני כסאך ומקריבה את צרותיהם. אז ברור שאין לך להתנגד? כמה דאגות יש לאנשים היום וכיצד הם נראים בזלזול כאשר אוהבים אותך ומדברים על האמונה הקתולית האמיתית. הם רוצים לשפוך את לבם ואף אחד לא שומע להם.

לא, הם מבוזים ורצו רק שכל בני אדם ימצאו אותך ויחיו בשלום עמך. זה הוא התאוה החריפה ביותר של כל בן אנוש לחיות בשלום.

כמה טוב להכריז על אהבתך לאנשים. הם שמחים כאשר יש אנשים המאמינים ויכולים לשתף את אמונתם עמם.

אני רוצה לברר את האהבה הזו לאנשים, כי הם מרגישים נטושים עם דאגותיהם. להעביר אהבה אמיתית היא טובה גדולה שאנשים מחכים לה בתשוקה.

איך היה לי לעזור לכל בני האדם בבלבול הנוכחי הזה. הם לא יודעים אחד ומתלבטים בדתות אחרות. ברור שהם לא ימצאו אותך שם. אך הם מפחדים כל כך עד שפעמים אין להם מי לפנות אליו. אהבתך, למרבה הצער, איננה מועברת אליהם ואז הייתה זו עזרם האמיתי.

בקשה, משיחי האהוב, היית עם בני האדם החופשים אותך. הם חסרים אותך בכל מצב. להם חסר אהבה, שאותה רק אתה, אהבתי, יכולת לתת להם.

אני אוהב אותך, ואיני רוצה לסור ממך, כי יודעתי שאתה לא שכחתני, אלא אהבתך איננה תם.

ישו, כשאנחנו עמך, הכל חייב להיות פשוט. אתה גורם לכל דבר לקרות, גם אם אנשים חושבים שהם עושים הכל בעצמם. אתה גורם לכל דבר באדם. אנו לא הבוראים, אתה אדון החיים והמוות.

אם רק האנשים יכלו לחוות שאהבה אמיתית ניתן למצוא רק עימך. אהבה ללא סוף, זה רצונך.

כל דבר, היקום כולו שייך לך. הכל היה מסודר באופן נפלא ולא הייתה בו בלבול. האנשים השחיתו את עולם הנפלה שלך והביאו אליו בלבול. הטבע ואף החיות, הכל היה בסדר נפלא בבנייתך.

אם רק האנשים היו מאזינים יותר לדברי התורה. אז הם יכלו להרגיע את עצמם הרבה בחייהם. כי בכל פעם שהם לא שמים לב לדברים אלה, הם מקשות על חייהם ללא הבנה. המצוות הן מנוחה לכל חיים. כל זמן שאנשים עוברים על המצוות, הם חוטאים, יותר או פחות.

אבל למרבה הצער האנשים מאמינים שהחיים נושאי יותר וקרירים אם ניתן להנות מהחיים בעולם הזה. ההפך הוא הנכון. בכל פעם שאתה מנוטע בחייך, זה קל יותר ברגע. רק אחר כך הכל הופך לקשה יותר. האנשים לא רוצים להיות אמיתיים.

לכן גם הסקרמנט של התשובה הוא סקרמנט חשוב לחזור לנורמליות ולהתחייב שלא לחתוא בעתיד. ראשית, חייבת להיות ההבנה.

ישוע האהוב ידע כי כבני אדם חלשים צריכים את הסקרמן הזה כדי לטהר אותנו מהעוון. רק בחסד הקודש אנחנו טהורים ונקבל את ההחלטה לכבד את אהבת כריסטוס בעתיד ולא לפגוע בו עוד יותר.

אולם מכיוון שאנחנו בני אדם חלשים, תמיד יקרה שצריך לנו וידוי. גם ניתן לאמר שכריסטוס רוצה להתאחד מחדש עם העם לאחר כל וידוי. הוא רואה שהעם מאושרים רק כאשר הם מתכוונים שלא לחטוא. אנחנו אינסופיים בחטאים שלנו ומסתכלים לעיתים קרובות ללא הבנה. אבל אהבת כריסטוס מטהר את האדם מחדש לאחר הווידוי. הוא מרגיש חדשות מאוחד עם אהבת האלוהים.