משיח:
אהבתי, עם לי יישאר לצדי, ובעקבות רצוני ישובו אלי את הארץ שניתנה להם בירושה. אז אמלוך על כל אדם ואדם ושלום יחיה בכל אחד מבני.
האם ידעת, אהבתי, כיצד רואה אותך באותו הרגע?
אני רואה אותם נותנים חופש רצון, כמו זה שמאמין שהוא לא נראה על ידי מי שרואה הכל… אני רואה אותם מתנתקים ממני, מסגירים עצמם לחרבה ולכל מה שנראה עולמי כך שהוא מוביל אותם להיות גופות צועדות, ללא הכרה במה הם מאבדים…
אני רוצה טובה לבני וקבלתי את הדחייה של האנושות שבחשכה בחירה חופשית, שעונג זמני.
האם ידעת, אהבתי, מה הוא החטא של האנושות?
לוז דה מריה:
אלוהים שלי, הם כמה רבים…!
משיח:
יְקָרֹתִי, הַחֲסָרוּת בַּדַּעַת הוּא חַטָּאת דּוֹר זֶה; לֹא יַפְסִיק לְהִתְבּונֵן עַל מַעֲשָׂיו, עַל מַעֲשֵׂיהוּ, כִּי אֵיךְ לָשׁוּב לַדֶּרֶךְ לְהִתְחַבר אֵלי. הָאָדָם הולֵךְ בְּאֱטִי כְּמוֹ שֶׁזְמַן נוֹלַע וְלוֹא עָצַר… דּוֹר זֶה אֵינוֹ מַאֲמִין בְקֳרָאי, אוֹ בַּקֳרָאוֹת שֶׁל אִמִי. הָעֹבְדִים לִשְׁמוֹ עוֹגְבוֹת מְזוּיוֹת שֶׁל תּוֹרָתי וְשֶׁל רַצוֹנִי.
הַמֵּאֲמִין לְאוֹהבִי, וּבָא אֵלי, נוֹשֵׂא בְלִבוֹ מְלוּאַת חֶסֶר אַהֲבָה לְאָחִיו אוֹ לְאָחוֹתוֹ, אֵינוֹ נֶאֱמָן.
הַמֵּאֲמִין לְאוֹהבִי, וְיָדָיו רֵיקוֹת, אֵינוֹ נֶאֱמָן; יָדָיו רֵיקוֹת מַעֲשִׂים, מַעֲשֵׂי טוּב לְכָל הַסְּבוּב לוֹ בְרָצוֹן אֱלוֹהִים.
אשר טוען לאהוב אותי וידיו ריקות, אין אמת בו; ידיו ריקות ממעשים, ממעשי צדקה לטובת כל אשר סביבו ברצון אלוהים.
“אֶמֻנָה בְּלֵי מַעֲשִׂים, מֵתָה”. הָאָדָם עוֹד לֹא יודֵעַ שֶׁרַק אֲנִי אֱמֶת חֳפְשִּׁי וְחַיִּים. טְבוּלִין בַּבָּנוֹא, לֹא יודְעִים, הולכִים בְדֶרֶךְ שֶׁגוֹאָה אֵתם וְנִמְצְאוּ בַּחֲזָקַת שָׂטָן לְהִיּוֹת חֵלֶק מִשְׁלוֹ.
אמור לְאַחֵיכֶם וּלְאֲחוֹתוֹתֵיכֶם שֶׁאָנֹכִי חֶסֶד לַמְבַקְשִׁים אוֹתִי מַהֵר, נִלְחָמים בְּגֻבוּם הָאוֹגוֹנִי שֶׁלוֹאדָם לְפָטֳר עַצְמוֹתָיו מִרְצוֹנוֹ תָמֵה בְזִים, גּאוֹבָה, כּעַס וּשׁקֶר. הַקּורֵא אֹתִי אָב וְשׁוֹכֵחַ שֶׁקְרוֹאתִיךָ לִהְיוֹת אֶחד בִּי, מְטַעֶה עַצְמוֹ.
בזמן הזה, האחווה היא הנשק שמונע משטן להיכנסאל אלה שהם באשמי ובשם אימי, מתאספים ברצוני והכינו את עצמם ברוח ולהיות פעולה לתת עדות לדברי, להזהיר את אחיהם ואחיותיהם על הרגע הנוכחי ועל הקרבה המהירה של מימוש האירועים שיטהרו את האנושות ושאימי, מתוך אהבת בנה, העבירה.
וי לאלה שהם כמו סלעים בלתי חדירים, הם הסיבה לפילוג!
משיח:
אהובי, האם אתה יודע כמה אני סובל עבור אלה ששייכים לי?
אוֹר מרים:
אני רואה אותך אדוני על הצלב, מכפר על חטאי האנושות, דומם וצועק…
משיח:
זו דמי שלי לזהים הקדושים האבודים, אוהבים את החברה יותר ממני, עבדים לכסף ומסלחים על חטאיהם של אלה שמעניקים להם מעמד גבוה יותר ומתעלמים מצרכיה של עם. פצעי, הם לזהים, הסוגרים את מקדשי ואינם מזהירים את אלו שאין מודעים ממשיכים בחטאים מפריעים לי פעמיים ופעם אחרת. בתי, הקדושים שלי חייבים להיות בדמי; עוני מעלה את הרוח, הונא מתנגדת לזמן שזה לא זמן, אירועים חברתיים אינם משאירים מקום לתפילה, ואין תפילה, איך ינחו צאן?
זו דמי שלי לזהים האחים והאחיות שלך שנבזות את קריאתי ולחמים נגד אותם הקריאות, לזהים הרודפים אחר כלי. זו דמי שלי לכלים ששתקו מפחד ופחדנות.
האם יודעת, בתי, איך אשוב לחפש את אלה שייכו לי בבאתי השנייה?
עם לגיונותי, עם כוחי… רעשים כל מה שיש, אך האדם המדעי ורבים מבני גם אינם יודעים זאת ואף מכחישים. השמים ישתחררו וכל מה שנברא יצהיל בשמחה ברואני; היסודות יעורר והאדם שחי רחק מרצוני יהיה מופתע ויידום שלא שמע בזמן הנכון לקולותי לחזור אלי. לפני באתי השנייה, אשוב לעומק התודעה של בני האדם, כך שהם יבחנו את עצמם ויראו כמה הם.
אהובי, אני ממשיך להיות האהבה שבקשת אהבה, ובתפילה זו רואה עם צער, סבל ילדי…
תפללו עבור ברזיל, מים יטהרו אותה.
אני מלך גורש ממלכותו. אהובי:
תפללו עבור צ'ילה, האדמה תרעיד ויגרום לצער.
הארץ תשקע בכוח גדול יותר ממקום למקום ברחבי העולם.
אני רואה את עמי… ואין רבים שמגלים מודעות אמיתית לכך מהי להיות נוצרי!
תפללו ילדי, תפלו;
מלחמה קרבה וגורמת לנזקים, מפריעה לחפים מפשע, בנשק שאינו בשליטה אנושית;
האדם המדעי יהיה הבוצץ של גזעו. האנרגיה הגרעינית היא ההרוד הגדולה הזו.
אמור לילדי לא להתייאש, לא לפחד להיבחן על ידי אזהרתם את אלה שלא מכירים אותי ומעלימים את העתיד של דורות אלו.
אמור להם שעמי ינצחו ואיתי אקים אותם כך שאינם סובלים, אך מצפונם חייב להיות מוכן להיענות לי. לא כל האדם מעלימים מה שקורה, אלא הם דוחקים אותו לצד כדי שלא להתרגז על צורך ללחום להיות טובים יותר.
טכנולוגיה היא השוט שמכה את מוחות ילדי ללא הפסק, עד שהוא משאיר אותם בתנועתיות מלאה ולא רצון להכין עצמם לאלימות, בה ילחמו נגד אחיהם ואחיותיהם.
אוֹר מרים:
משך על הצלב, אדוני צעק:
מָשִׁיחַ:
עמי, שמרו על התבונה שלכם, כי אלילים כוזבים השתלטו על מה שייך לי; בתור צאן, הזאבים חיים יחד איתכם בבתיכם מזהמים את דעת הילדים.
עמי, שוב אלי, כי הרגע נמוג.
אני מגן עליכם, קחו החלטה ובעזרה תתנו את עצמכם לי,
מזניחים מה שמפריד ביןכם לביני. אני מברך אותך.
אור מריה:
לאחר שעזב אדוני עם ברכה לכל האנושות, אנחנו מתמדדים ומשתפים אתכם:
“האדם לא חי על לחם לבדו…”
אנחנו רואים כיצד האלימות גוברת בארץ, פולשת לשטחים וגרמת צער לאחים ואחותינו.
הטבע אינה נותנת הפוגה. ועדיין, אנחנו ממשיכים ללא התבוננות בדבר האלוהי.
איפה הידע, ההכרה וההתנהגות של האדם שמזניח את המציאות, מתוך נוחות טעות?
המשיח הוא אותו דבר מאז ולתמיד; חוקיו הם לכל, ללא הבדלים ולכל הדורות.
האהבה קוראת לנו להיות אחדות, מכבדים זה את זה כאחים ואחיות של האב הידוע.
אל נהיה פסיביים באמונה, אלא להפך, תנהגו פעילים, מימוש הדרכי ישוע לכל אחינו ואחותנו. יישפטנו השמים על עודף מעשים ולא על שתיקה, ידעים שרגע זה הוא ההרצה של פלישה כוללת של השטן ושזרעו, האנטיכריסט.
נפלל, כן, נשתוקק, כן, ובעת ובעונה אחת תהיו פעולה לטובת הנשמות לעורר את ישנים.
אמן.