ראיתי את הבתולה הקדושה בכנסיית אמה של מרפאות, במנאוס. היא הייתה יפה מאוד. ההתגלמות הזו התרחשה בזמן ההקדשה, כאשר קיבלתי את ההקדשה. הבתולה הופיעה במקום מול המזבח, בדקה שבה האב ג'יימס נתן הקדשה למאמינים. היא הייתה מעט מעליו, באוויר. מנעלה שלה היה רחב וישנם שני מלאכים מחזיקים אותו מאחורי הבתולה. הוא היה בצבע לבן כסוף ואילו בתוכו היה כחול. הכתונת הייתה לבנה, בסגנון זהה למנטל. היא חשפה את לב האמיץ שלה שצבעו אדום בהיר מאוד, שאין כמוהו ולא ראיתי קודם לכן ושהופך קרני אור אינטנסיביות על כל אחד בכנסייה. גם הבנתי שהקרניים היוצאות מלבה היו מיועדות לכל העולם.
בראשה של הבתולה הייתה כתר של ורדים לבנים. היא הייתה מאוד שמחה ואמרה לי,
האדון שלח אותי כאן כדי שתנוח האנושות בתוכו בחסדייו דרך לב האמיץ שלי ובברכת אמי.
היום העולם והכנסייה מקבלים את ברכתי וחסדי, שבאים מהאדון ומתועברים אליהם בקרניים היוצאות מלבי האימי...
מבטת על האב..., הבתולה התקרבה רגישות והניחה את יד ימינה עליו. היא קשתה ראש כסיימן של הכרה ליהושע בהקדש ובאב שמגיש אותו למאמינים, כי הוא שר האלוהים. הבתולה מאוד שמחה ביקשה ממני לאמר לכהן:
אמרי לבני האהוב שלי שהליבו הטהרתי שואג בשמחה, ואני מודה ביותר שהוא אפשר לערוך תהלוכה לכבוד לבו הזה טהור ובתולית שלי, שאותו נתן לי אדוני אלוהים, ועשר אותו באהבתו, בחסדיו ובברכותיו, להיות כלי לחסדים, חסדי וחסות בטוחה לכל אלה שמתקרבים אליה עם אהבה, התלהבות וכבוד; כי האדון אלוהים עשיר באהבה וברחמים, ורוצה לתת ישועה לנפשות, לעזור להן, על ידי גסט של אהבה פשוט שנעשה לאימו הקודש ביותר הוא מראה עצמו סובלני ומוכן לחלק עוד יותר מתמורותיו וחסדיו לכל ילדיו.
זה היה הרגע שבו האם של אלוהים, יורדת אט אט ממקומה בו עמדה נגעה ברגליה ברכת הכנסייה שם חילק האב את הקומוניון למאמינים, בדיוק במרכז.
מהתחלה של ההשגחה כבר הבחנתי שהבתולה לא הייתה עם הענן שיש תמיד תחת רגליה, ואז הבינתי מדוע לאחר מעשה זה שלה. היא נשארה שקטה למשך מספר דקות, צופה בי ובכל אחד בכנסייה. אמרתי לעצמי,
סלחי לי אימי, שלא ברכיתי, כי אם עושה זאת אז אשוך את תשומת לבם של אנשים שיבינו שאירוע מה קורה. לכן נשאר יושב!...
היא חייכה כאילו שמיעה אותי. אחר כך המשכתי לחשוב לעצמי:
כמה אני רוצה ללכת אל המקום שם הגבירה נמצאת ולנשק את רגליה שהן דורכות על הרצפה הזו, וכן לנשק את המקום שבו הגבירה דורסת, כי נראה כך מלוכלך לרגליה הקדושות, היפות והמפוארות לדרוך!
ואז היא חייכה עוד יותר אמרה לי,
כל מקום בבית אלוהים קדוש וראוי לכבוד. כי לכל אלוהים הכל נקי ומפואר, כי שם האדון כל דבר מוקדש על ידי נוכחותו. רק טומאה נכנסת לביתו, למקדש הקודש שלו, כאשר אנשים באים לקרבה עם נשמותיהם רעות מהחטאים הכי אימים ומתפללין לעיתים קרובות לפני מזבח הקדוש של האדון, מפגינים בו חילולים וחוללות כה נוראיים נגדיו בסעודה הקודש ביותר. רק כך נכנסת טומאה לבית אלוהים.
אז היא פרשה את שתי ידיה על העם הנוכח, כאילו מתפללת לילדיה בשקט. מיד לאחר מכן, הורידה את ידה, צפה שוב בי ואמרה,
זהו כאן, ברגע זה הגבוה ביותר של איחוד אלוהים עם הנשמות, ברגע הקומוניה, שהניסים הגדולים נעשים ורבים לבבות מתחדשים באהבתו. זהו הרגע שבו האדון מרפא רבים מאנשי העיוורון הרוחני, מקרירות ולב קשה, נותן להם חסדי רוח רבים, כמו גם חסדים גופניים רבים למחלותיהם.
אני המלכה של כל הלבבות ואני רוצה שיהיו ליבם מחוממת כאן, בתוך לבי הבלתי נודע, באש אהב�תי, כך שיידלקו יותר ויותר באהבה גדולה ועמוקה לאדון.
ראיתי רבים מלבבות קטנים שנכנסו ללב גבירתנו והם כולם הפכו יפים, מאורים ובצבע ויבוד כמו לבה הטהרתי שלה. הגבירת המשיכה לאמר:
באתר זה שבו הופרתי רוצה האדון לרפא רבים מנשמותיו באהבתו, מציע לכל ילדי את התרופה למחלותיהם באמצעות הקומוניון קבלתו בקודש וברצינות ובגראסות הזורמים מלבי הטהרתי, שגילה לו אמו השמימית כה אם ואוהבת כל כך לילדיה וכאמצעי חזק וייעול לקבל חסדי אלוהים. לכלכם ברכה אימהית ואוהבת מהלב שלי: בשם האב והבן ורוח הקודש. אמן!
ראיתי גם את לבו הטהור של קדוש יוסף, שהשתקף מעל הגבירת, מאוד מאיר ויפה, עם השושנים הלבנות סביבו. הבנתי שהגבירת בחג לבה הטהרתי ביקשה מהכנסייה להכיר בחג לב הקדוש יוסף ותפילתו.