שבע בוקר יום ראשון של הפסחה
הגבירה באה בלבן עם שושנים לבנות לפנייה. ידיו של ישו עם הפצעים היו מצדדים שלה. "הללויה! תהילה לישוע, קם ונגלה! לקח את עטך, מלאכי. זה תחילת התפילתי - הקדשה לאש האהבה הקדושה."
"לבו הטהור של מריה, בבקשתי ממך בקנאה שתתקח את לבי באש האהבה הקדושה, שהיא המקלט הרוחני לכל בני אדם. אל תביט על חטאיותי ופשעי, אלא התיר לאלה עוונות להיעלם בעזרת הלהב הזה המטהר."
"דרך אהבה קדושה, עזור לי להיות מקודשת ברגע הנוכחי, ובכך נתן לך, אם יקרה, כל מחשבתי, מילתי ופועלי. לקח אותי ושימוש בי לפי רצונך הגדול. התיר לי להיות כלייך בעולם, לכל תפארת האל ולקראת מלכותך הנצחת."
"הנשמות שמקדישות עצמן כך מסרו לידי את כל חטאייהן, חטאים - הן עברו והן עתידים, וירואי - אלה שהם ואלה שהיו יהיה להם, צעריהם, שמחתם ופחדיהם. אני אשלוט בלבבות שלהם ונצח על החטאיים השוררים. אני אתקן בשלטון בחפצי הפנימיים והחיצוניים. אנכי מבקשת רק נאמנות חסרת מוות לחיות באהבה קדושה, ולפרוס את מסר האהבה הקדושה. בכך הם יהיו כליי בהנחיית נשמות לירושלים החדשה."
"נשמות שמתגעגעות לעשות את הקדשת זו חייבות להכין את לבם במשך שלושה ימים. בכל יום אני רוצה שהם יעשו מעשה גמילות חסדים גופנית. בכל יום עליהם להפיץ את המסר של האהבה הקדושה לפחות לאדם אחד. בכל יום עליהם לקבל בכבוד את בני באוכריסטיה [אם קתולי]. שלושת הימים הללו של אור יעמדו כשריון נגד שלשת הימים החשוך שבאים. זה אהובת רחמי אלוהים שאני נותנת לאנושות דרךך."
"תפללי עימני עכשיו עבור הלא מאמינים." התפללנו. "הפרסו זאת למאמינים ולא מאמינים כאחד." היא יוצאת.