יְלָדִים שׁוּב, מַרְיָם הַטּהורה, אֵם כָּל העַמִּים, אֵם הָאֱלוֹהִים, אֵם הַכְּנֶסֶת, מַלְכַּת הַמַּלאכִים, עזרת חוטאים וְאֵם רחמנית לְכָל בְּנֵי האדמה — הִנֵּה יְלָדִים, גַּם היום היא באת אליכם לאהבה ולברכה.
יְלָדִים, עַמֵּי הארץ, אני אומרת לכם שוב: “תְּהִי מַלְכָּה הַנְּשָׁמָה!”
עצרו יְלָדִים; אל תָּרוצו תמיד אחר דברים חומרים; מצאו רגעים של בידוד להיות עם עצמכם ולשמע מה הנפש היפה אומרת! היא תשמש לכם לדרך לאחדות אחית, דבר חשוב לכלכם על הארץ הזאת; אף אחד לא יכול לחיות על האדמה זו בלעדיי, דוחה כל אחדות.
אֱלוֹהִים בָּרָא אֶת הַקְהִלָּה, וְכֵן תִּהְיוּ; אך במשך זמן רב זה לא היה כך; אתם כולם נגד אחד השני, דוברים רע על אחד השני, אין לכם יכולת לקבל הסבר סינקרון שנאמר בעוד עיני אחד בשנייה; זו אחת מאבני הפינה שממנעות אחדות.
אם תשתוואו טעות, עליכם לקבל אותה ולהודות בה; אתם יכולים לדון בה, אך הכל חייב להגיע לסוף. במקום זאת, אתם מכחישים הכל; אתם אינכם מסוגלים להודה: "כן, עשיתי טעות זו; אני מתנצל עם חיבה!" אם תצליחו פעם אחת לעשות זאת, אז החיים הארצי שלכם יהיו הרבה יותר שקטים, ואתם תקימו משהו נעים לאלוהים אב השמים!
ראיתי ילדים, כדי להיות מסוגלים לעשות זאת, עליכם להכניס את עצמכם לקטנות וללבוש את בגד הענוות, דבר שחרף בכלכם. כל אחד מכם תמיד רוצה לברוח, להיות הראשון בכיתה; היטב, עליכם לדעת שהם הנהגים כך אינם מאוד נעימים לאלוהים אב השמים. אלוהים אוהב את הקטנים; אלה שאינם מקטינים עצמם גורמים לו לשקוט!
תהילה לאב, לבן ולרוח הקודש.
ילדים, אם מרים ראתה אתכם כולם ואהבה אתכם כולם מהעומק של לב שלה.
אני מברך אותך.
תפלל, תפלל, תפלל!
גבירתנו הייתה לבושה בלבן עם מנטל שמימי; על ראשה נשתלה כתר של שנים עשר כוכבים, וברגליה היו ילדיה בתפילה, ברכים על הקרקע.